בתל אביב שמעולם לא נחה, בין מסיבה אחת לשנייה ובין מפגשים מהירים שמתחילים ונגמרים במסך הסמארטפון, קל מאוד ללכת לאיבוד בתוך הרעש. אנחנו מחפשים קשר, משמעות וקצת שקט, אבל מוצאים את עצנו לא פעם בתוך לופ של ארעיות. המרכז הגאה החדש בגן מאיר מציע לכם לעצור לרגע את המרוץ ולגלות את ה-"High" האמיתי של העיר: החיבור האנושי העמוק שנוצר כשבוחרים להושיט יד, להוביל ולבנות יחד את הבית של כולנו.

פעם הפסיכואנליזה ראתה בנו "קבעון התפתחותי", היום היא לומדת מאיתנו על אהבה, גמישות וחוסן. פגשנו את דפנה גרינר, מנהלת הקליניקה של המרכז הגאה, לשיחה מרתקת על המפגש שבין הספה והשפה הטיפולית למבנים המשפחתיים שלנו. "המשפחות שלנו לא רק קיימות," היא אומרת, "הן מקדמות את עולם הטיפול".

מתי בפעם האחרונה נכנסתם למוסד עירוני ויצאתם עם תחושה שראיתם את הדבר הבא באמנות הישראלית? בדרך כלל, "מרכזים קהילתיים" מעלים בראש אסוציאציות של חוגי פילאטיס וקדרות. אבל אז הגיע המרכז הגאה החדש בגן מאיר, וטרף את כל הקלפים. זה כבר לא רק בית לקהילה; זו מעצמת תוכן שבועטת לממסד התרבותי הישראלי ישר בבטן – וזה נראה, נשמע ומרגיש פשוט מצוין.

כשנכנסים למשכננו החדש בגן מאיר, קל להתרשם מהקירות המעוצבים, אבל הנשמה של המקום נמצאת באנשים שיוצקים לתוכו תוכן. דפנה גרינר, מנהלת המערך הטיפול שלנו, היא האישה שאמונה על כך שמאחורי כל דלת בקליניקה ימתין לכם מרחב שבו לא צריך להסביר דבר, רק להיות.

4.9, 11:00-12:30